סבתא מוזס, ההצלחה והתהילה הגיעה בגיל מתקדם 

 אני בן 71, כשאומרים לי שאין גיל להצלחה ושהיא יכולה לבוא פתאום ולהפתיע אותנו גם בשנותינו המאוחרות – יש לי ספק גדול מאוד בכך. אני מנסה שנים להתפרסם – ללא הצלחה. אני רגיל שהצלחה ותהילת עולם הן נחלתם של צעירים במיוחד או בוגרי "בצלאל" או תלמידים של רפי לביא. אילו הצליחו לפרוץ בגיל מוקדם ולזכות בהכרה ארצית או אפילו עולמית להציג במוזיאון ת"א או בגלריות מכובדות.

אני מביא את  סיפורה המרתק של ציירת, המראה שלפעמים מתרחשים ניסים, ויש הפתעות גדולות בחיים. התהילה יכולה לבוא גם בגיל מתקדם. הציירת שאני מספר עליה היא אנה מרי רוברטסון מוזס.        

מוזס שכונתה "סבתא מוזס", הייתה אמנית עממית אמריקאית. היא החלה לצייר באופן מקצועי בגיל 78, ולעיתים קרובות עולה דמותה כדוגמה להתחלה בקריירה מפוארת בגיל מאוחר בתחום האמנויות.  מוזס נולדה בארה"ב, במדינת ניו יורק, בשנת 1860, כאחות השלישית מבין 10 ילדים לאב שהיא חקלאי ועובד אדמה.  מוזס הצליחה לזכות במעמד של ציירת בעלת שם עולמי שיצירותיה נמכרות במחירים גבוהים. מוזס  הייתה אומנית פורה במיוחד – ויצרה לא פחות מ-1,500 עבודות ויצירות, עבודותיה מוצגות ונמכרות בארצות הברית וברחבי העולם, ומשווקות על גבי כרטיסי ברכה ומוצרים שונים. יצירותיה מוצגות באוספים של מוזיאונים רבים. יצירתה Sugaring Off נמכרה עבור 1.2 מיליון דולר ב-2006.

במהלך 15 שנים, החל מגיל 12, היא התגוררה ועבדה כעוזרת משק בית. הערכתה והתלהבותה מההדפסים האמנותיים של חברת קורייר ואייבס שהיו בבעלות אחד ממעסיקיה, לכד את תשומת לבו, והוא סיפק לה ציוד ליצירת ציורי אמנות. היא נישאה למוזס, והם החלו את חייהם המשותפים בווירג'יניה, ועבדו יחד בחוות. בשנת 1905 הם חזרו אל מזרח ארצות הברית והתיישבו באיגל ברידג' שבמדינת ניו יורק. לזוג נולדו עשרה ילדים, חמישה מהם שרדו. היא הביעה עניין באמנות ועסקה בכך לאורך כל חייה, עד שנאלצה להימנע מליצור יצירות אמנות בשל כאבים חזקים כתוצאה מדלקת מפרקים.

הסיפור המעניין הינו איך "סבתא מוזס" התפרסמה? אספן אומנות בשם לואיז קלדור שהגיע לביקור בניו יורק, התרשם מכמה ציורים של האמנית המתחילה שהיו תלויים בחלון ראווה של בית מרקחת. הוא פנה אליה וקנה ממנה 10 יצירות מאחת מהסדרות שיצרה תמורת  כמה אלפי דולר כל עבודה. קלדור הביא את הבשורה על הקשישה המציירת לחוגי האומנות הגבוהים, ושנה לאחר מכן נכללו 3 מציוריה בתחרות "האמנים הלא ידועים של ימינו" במוזיאון לאמנות מודרנית של ניו יורק. לאחר מכן היא כיכבה בשורה של תערוכות יחיד – שהפכו אותה לאחת הנשים המבוגרות המפורסמות בעולם הציור של שנות ה-40. במהלך שנות ה-50 מוזס הפכה ל"אייקון תרבותי מלא חיים", כפי שהגדירה אותה היסטוריונית האומנות גודית שטיין.

מוזס הופיעה על שערי מגזינים ובטלוויזיה, ונעשה סרט דוקומנטרי על חייה. היא כתבה אוטוביוגרפיה, זכתה בפרסים רבים, והוענקו לה שני תוארי דוקטור של כבוד.

הניו יורק טיימס תיאר את תרומתה: "מוזס יצרה ריאליזם פשוט, בעל אווירה נוסטלגית וצבעים זוהרים, ויצירותיה תיארו חיי כפר פשוטים, וזכו להערכה מקהל עוקבים רחב. היא הצליחה ללכוד את ההתרגשות של שלג חורף ראשון, את אווירת ההכנות לקראת חג ההודיה וצבעי עלים ירוקים רעננים של האביב המתקרב".

על עבודותיה נאמר:".. העולם שהיא מציגה לנו רווי אופטימיזם מאיר, העולם שהיא מראה לנו הוא טוב ויפייפה. עבודותיה יוצרות עבורנו תחושה של בית..."